עירית שוהם

עירית שוהם
עירית שוהם

אני עירית, תושבת הרצליה, מרצה לספרות עברית והסטוריה של העם היהודי, מדריכה מסעות לפולין.

שמי עירית, תושבת הרצליה ואני מרצה בנושאים של ספרות עברית והיסטוריה של העם היהודי ומדריכה מסעות לפולין. במהלך רוב שנות חיי הבוגרות – ואני מצויה בשנות השישים לחיי – עסקתי בספורט ובמסגרות כושר בצורה לא רציפה. פה שחיתי, פה הייתי בסטודיו C, פה נרשמתי לחדר כושר והתמדתי שלושה חודשים וכך חלפו להן השנים כשהן משובצות בפעילות גופנית לא מוסדרת ולא מסודרת.

ולמה אדם בעל משמעת ברזל כמוני מתנהג בחוסר אחריות כזה? נורא פשוט – כי נורא קל לוותר לעצמי כשאין חשק, וכשאין מי שארגיש מחויבת אליו כמו, למשל, מאמן כושר אישי. כשאני צריכה ליצור את המסגרת – היא תתפורר מהר מאד.

וכך הגעתי למסקנה שהנוסחה המתאימה לי , ככל הנראה, היא אמון עם מאמן כושר אישי. להחלטה זו הגעתי בעזרתה של קלאודיה חברתי מלוס אנג’לס שכל מייל, שיחת סקייפ או טלפון בינינו נשפכה על המאמן ההורס שלה ועל כמה כיף להתאמן ולהיראות חטובה. שלא לדבר על דף הפייסבוק שלה המלא בצילומים שלה עם בגדי גוף הדוקים וחתיכיים.

וכך, יום אחד לפני כשנה וחודשיים, פתחתי את גוגל ורשמתי “מאמן כושר אישי בהרצליה“. קיבלתי עשרות אתרים, נכנסתי לכמה והשארתי פרטים. שניים חזרו אלי ואחד מהם היה יובל שטיין. בחרתי בו כי מבין השניים היה משהו מאד קולח אנרגטי וזורם בשיחה איתו.
ציפיתי לכמה דברים: קודם כל לחטב את הגוף, דבר שני – אם זה יכול ללכת עם הורדה במשקל – מה טוב, ודבר שלישי ולא פחות חשוב – התמדה. נתתי לעצמי תקופת מבחן של שנה כדי לבחון את שלושת הפרמטרים הללו.

עירית בחדר כושר
עירית בחדר כושר

היום לאחר שנה וכמעט שלושה חודשים שאני מתאמנת עם יובל פעמיים בשבוע בימים ובשעות לא קבועים, אני יכולה לציין בסיפוק שהשגתי את שלוש המטרות.

אני נראית הרבה יותר טוב למרות שלא הורדתי מי יודע מה במשקל, אבל פתאום זה נהיה פחות חשוב כי אנשים שלא ראו אותי זמן רב אומרים לי מיד שרזיתי מאד. אני מודה להם בנימוס ומצחקקת בתוכי פנימה.

קשה לי לשים את האצבע על סוג התרגילים שאני אוהבת יותר או פחות. אני אוהבת הכל.  רגע, גילוי נאות. כמה חודשים טובים סירבתי בעקשנות להתאמן בקיק-בוקסינג כי פחדתי לשבור את הצפורנים הארוכות והמטופחות שלי. היום אני הולכת קצוצת צפורניים (כי הבן זוג שלי מעדיף כך) והקיק-בוקסינג הפך לאחת ההנאות הגדולות.

אני אוהבת את העובדה שיובל מאתגר אותי כל פעם מחדש בתרגילים מורכבים יותר, קשים יותר לביצוע, משקלים גבוהים יותר ולא מוותר על דבר. יש לי סיפוק ותחושת הישגיות כשאני מצליחה לבצע את מה שהוא אומר. והתחושה היא גם נפשית וגם גופנית. אני מרגישה את השריר מתאמץ וזה כיף. אחרי אמון אני תמיד מרגישה טוב יותר וטעונת אנרגיה שעוזרת לי להסתכל אחרת על קשיים בחיי, בין האישיים ובין המקצועיים.

עירית בחדר כושר
עירית בחדר כושר

אימון כושר אישי דומה לתפירה עילית. המאמן “תופר” אותו בהתאם ליכולות המתאמן ולכן בעיני הוא עדיף על השתתפות בשיעור המוני בו ההתכוונות היא לממוצע. ומכיוון שיכולת היא דבר משתנה, גם האמון בהתאם הוא דינמי. אני זוכרת איך התנשפתי כשדחקתי משקולות של 10 ליברות. היום המשקל הזה מצחיק אותי.

ומילה על יובל. בעיני יובל הוא לא רק מאמן מקצועי ומעולה שיודע בדיוק עד איזו נקודה למתוח את היכולת, אלא גם חבר. הוא איש שיחה נעים, משרה אווירה טובה בזמן האמון ובעל ידע רחב בתחום שלו. אין שאלה ששאלתי ולא קיבלתי עליה תשובה מפורטת ומנומקת.

מבחינתי אמון כושר אישי הוא הנוסחה המנצחת לכל מי שלא התמיד במסגרות אחרות, כי אין תחליף למפגש אחד לאחד ולמחויבות ההדדית הנוצרת בין המאמן למתאמן. אני, המתאמנת, מחויבת להגיע לאמונים ולבצע כל מה שהמאמן אומר לי והמאמן צריך לעקוב אחרי התפתחות היכולות שלי ולחשוב איך הוא קורע לי את הצורה באמון הבא. וזה – צוות מנצח.