לא אחת תוהים אנשים שלקו בסרטן, מהן השפעותיה של הפעילות הגופנית על מחלת הסרטן. האם פעילות גופנית מועילה, מזיקה או ניטרלית? שאלה זו נשאלת לעתים תכופות גם בקרב אנשים בריאים השואפים לשמור על בריאותם.
המושג “סרטן” מייצג משפחה של מחלות המאופיינות בגידול חריג ובלתי נשלט של תאי הגוף שלנו. מחלות אלה נגרמות לרוב כתוצאה מגורמים חיצוניים, כמו: עישון, זיהומים, שימוש באלכוהול, השמנה, תזונה לקויה, זיהום אוויר, קרינה ועוד, ומגורמים פנימיים – גנטיים, הורמונליים, חיסוניים וכו’.
קיימים יותר מ- 100 סוגים שונים של סרטן הפוגעים בעיקר במבוגרים. בחלוקה גסה ניתן לסווג את כל סוגי הסרטן לארבע קטגוריות: (1) קרצינומה (90%-80% מסוגי הסרטן) – סוגי סרטן המתפתחים מתאי אפיתל (תאים שבין היתר מהווים אבני בניין חשובות ב”קירות” של האיברים הפנימיים שלנו); (2) לוקמיה – סוגי סרטן המתפתחים מתאי הדם; (3) לימפומה – סוגי סרטן המתפתחים מתאים של המערכת החיסונית; (4) סרקומה – סוגי סרטן המתפתחים מתאים ברקמות חיבור שונות, כמו אלה שנמצאות בגידים, בסחוסים, בשומן ובשרירים. על פי ארגון הבריאות העולמי (world health organization), מחלת הסרטן ממוקמת במקום השני בין גורמי המוות, ונכון לשנת 2015, כאחד מכל שישה מקרי מוות נגרם כתוצאה ממחלת הסרטן.
הטיפול במחלת הסרטן מתבצע באמצעות אחד משלושה טיפולים: (1) ניתוח; (2) רדיותרפיה (מה שמוכר לנו כהקרנות); (3) טיפול סיסטמי – כימותרפיה, טיפול הורמונלי או טיפול ביולוגי. בנוסף, ישנם מטופלים הבוחרים לעצמם סוגים אחרים של טיפול, חלופי או משלים.
האם פעילות גופנית מונעת סרטן?
מחקרים אפידמיולוגיים (מחקרים בנושא תפוצתן של מחלות באוכלוסיה) מספקים עדויות מוצקות מאוד לכך שלפעילות גופנית סדירה יש אפקט מגן מפני סוגים שונים של סרטן, ביניהם: סרטן השד, סרטן המעי, סרטן הריאה וסרטן הערמונית. אין זה אומר שכל מי שעושה פעילות גופנית הוא חסין לחלוטין מפני מחלת הסרטן, אך כן זה אומר שפעילות גופנית עשויה להפחית את הסיכויים שלו לחלות במחלה.
באופן כללי, נמצא שככל שאדם פעיל יותר (להוציא פעילויות קיצוניות), כך קטן הסיכון שלו לחלות בסרטן מכל סיבה שהיא – עישון, קרינה, השמנה וכו’. איך זה קורה? ברמה הגנטית, למשל, הפעילות הגופנית משפיעה לטובה על גנים שעלולים להפוך תא רגיל לתא סרטני. ברמה החיסונית, היא מגבירה פעילות של לויקוציטים – תאי הדם הלבנים שנלחמים, בין היתר, בתאים סרטניים. בנוסף, יש לה גם השפעות מטבוליות, השפעות הורמונליות והשפעות נוספות. בסך הכול, נראה שישנן יותר מ- 170 השפעות פוטנציאליות של פעילות גופנית סדירה, על אספקטים שונים של התפתחות גידולים סרטניים. לכן, פעילות גופנית נחשבת לאחד הגורמים המגנים מפני מחלת הסרטן ואילו חוסר פעילות גופנית (physical inactivity) נחשב בעצמו לגורם סיכון משמעותי.
קווים מנחים למניעת סרטן באמצעות פעילות גופנית
לפעילות גופנית עבור מניעת סרטן אין הנחיות מיוחדות, ועל המתאמן חלים אותם קווים מנחים של פעילות גופנית כמו לכלל האוכלוסייה. על פי ארגון הבריאות העולמי, אלה הקווים המנחים:
בגילאים 17-5: יש לבצע בכל יום, לפחות שעה של פעילות גופנית בינונית-עצימה. אם מבצעים יותר משעה ביום, יש לכך תועלת בריאותית נוספת. רוב הפעילות צריכה להיות אירובית וצריכים להיות משולבים בה גם תרגילים לחיזוק שרירים ועצמות, לפחות 3 פעמים בשבוע. הפעילות יכולה להיות במסגרת אימונים מובנים, במסגרת משחקים או במסגרות אחרות.
בגילאים 18 ומעלה: יש לבצע פעילות בעצימות בינונית לפחות שעתיים וחצי מצטברות בשבוע (במקטעים שאינם פחותים מ- 10 דקות), או פעילות עצימה במשך מצטבר של שעה ורבע בשבוע. ניתן גם לשלב בין פעילות בינונית לבין פעילות עצימה. אם רוצים להעלות את התועלת הבריאותית עוד יותר, יש להכפיל את המינון.
פעילות גופנית וטיפול בסרטן
אנשים החולים בסרטן הנמצאים במהלך טיפול ואנשים שניצחו את הסרטן, סובלים לרוב מירידה במסת הגוף, בכוח השרירים, בסבולת הלב ובמצב התפקודי. זה בעיקר נפוץ לאחר טיפול ניתוחי ובמהלך טיפול כימותרפי וטיפול רדיותרפי. הירידה במצב התפקודי של מטופלים החולים בסרטן כוללת קושי בהליכה (אפילו למרחקים קצרים) ותשישות רצינית מאוד, אשר מונעת אפילו את השלמתן של משימות בית בסיסיות.
ישנן עדויות לכך שפעילות גופנית יכולה לעזור לאנשים אלה למנוע את התפשטות המחלה, להחלים, לחזור לאורח חיים נורמלי ועצמאי, לשפר את היכולת התפקודית שלהם ולשפר את איכות החיים. מעבר לכך, ידוע גם כי אימון גופני סדיר בשילוב עם התערבות תזונתית, עשוי להפחית את הסיכוי לחלות בסוגי סרטן נוספים. בנוסף, הפעילות הגופנית ככל שהיא מסייעת למניעת סרטן ומיטיבה בתהליך הטיפולי והשיקומי, היא מיטיבה גם עם הנפש ותורמת להרגשת מסוגלות, לביטחון עצמי, להפגת מתחים, להפחתת רמת הדיכאון, וכל אלה עשויים גם כן לגרום לשיפור פיזי.
פעילות גופנית לחולי סרטן – קווים מנחים
כל פעילות גופנית קלה-בינונית שיכולים ליטול אנשים הלוקים בסרטן תהיה מועילה. התועלת הבריאותית תתרחש בין אם הפעילות מבוצעת באימונים מובנים, במסגרת העבודה, בתפקוד היומיומי, בפעילות פנאי או במסגרת בדיקות מאמץ רפואיות. העיקר להיות פעילים. במידה ומקיימים אימונים מובנים, יש לקבל על כך אישור מהרופא המטפל. את האימונים ניתן לבצע באופן עצמאי, בליווי מאמן כושר אישי או בקבוצה.
בכל מקרה, הפעילות צריכה להיות מותאמת אישית, פרוגרסיבית, והיא צריכה לכלול התחשבות במגבלות. במידה ולא מתאפשרת התקדמות בתהליך האימון, יש לנסות לשמר את המצב התפקודי הקיים. אם האימון מתבצע בליווי מאמן אישי או מאמן קבוצתי, חשוב שהמאמן יהיה בקשר עם הרופא המטפל כדי לשלול קונטראינדיקציות – גורמים העלולים “להתנגש” עם הפעילות הגופנית ולהוביל לנזק.
כמובן שעקב סוגי הסרטן הרבים, סוגי האימון הרבים וגורמים נוספים, לא ניתן לקבוע מרשם אחד שיתאים לכלל האנשים החולים בסרטן. יחד עם זאת, הוגדרו מספר קווים מנחים על סמך מחקרים רבים שבוצעו בנושא זה. נכון לשנת 2017, אלה עיקרי הדברים:
- מומלץ לשמר, ככל שניתן, את הניידות העצמאית בכל שלבי המחלה.
- מומלץ לשמר את היכולת לבצע תפקודים יומיומיים בכל שלבי המחלה.
- עדיף לבצע פעילות קצרה בעצימות קלה-בינונית מספר פעמים ביום, מאשר לבצע פעילות ארוכה ועצימה פעם בשבוע, בדומה לצחצוח שיניים – עדיף שני צחצוחים קצרים בכל יום מאשר צחצוח אחד ארוך במיוחד פעם בשבוע.
- אם לא מתאפשר לבצע פעילות באופן יומיומי, יש להקפיד להתאמן לפחות 5-3 פעמים בשבוע.
- מומלץ להתאמן בעצימות קלה-בינונית בלבד ולהימנע מהגעה לקצה היכולת.
- כדאי ללכת לפחות 30 דקות ביום.
- כדאי לבצע תרגילים לקבוצות השרירים הגדולות.
לסיכום
פעילות גופנית עשויה להועיל במניעת מחלת הסרטן, בטיפול במחלה ובתהליך השיקומי שלאחר המחלה. מטרתה העיקרית של הפעילות הגופנית הן במניעה והן בטיפול ושיקום היא לשמר רמת תפקוד שמאפשרת את פעילויות היומיום, הליכה לעבודה, בילוי וכו’. על מנת לסייע במניעת הסרטן, יש לבצע פעילות גופנית על פי ההנחיות הכלליות העולמיות לביצוע פעילות גופנית באנשים בריאים. על מנת לסייע בטיפול במחלה, יש לבצע פעילות גופנית באישור ובתאום עם הרופא המטפל, ובנוסף, להקפיד על אימון מותאם אישית, עשיר, מגוון ומאוזן, בתדירות שאינה פחותה מ- 5-3 פעמים בשבוע ובעצימות שאינה עולה על עצימות בינונית.
מקורות מומלצים
Cancer prevention. (2017). World Health Organization. Retrieved 29 April 2017, from https://www.who.int/cancer/prevention/en/
MacArdle, W. D., Katch, F. I., & Katch, V. L. (2010). Exercise physiology: Nutrition, energy, and human performance. Wolters Kluwer-Lippincott Williams & Wilkins Health.
Mishra, S., Scherer, R., Snyder, C., Geigle, P., & Gotay, C. (2014). Are Exercise Programs Effective for Improving Health-Related Quality of Life Among Cancer Survivors? A Systematic Review and Meta-Analysis. Oncology Nursing Forum, 41(6), E326-E342.
Niederhuber, J. E., Armitage, J. O., Doroshow, J. H., Kastan, M. B., & Tepper, J. E. (2014). Abeloff’s clinical oncology. Elsevier Health Sciences.
WHO | Global recommendations on physical activity for health. (2017). Who.int. Retrieved 23 April 2017, from https://www.who.int/dietphysicalactivity/factsheet_recommendations/en/