לפני כשמונה חודשים כשהתחלתי את תהליך הירידה במשקל ואימוני הכושר, הייתי אדם נטול נחישות וכוח רצון. כשהגיע היום בו נקבע האימון הראשון חיכיתי לו בכיליון עיניים ובהתרגשות גדולה. אך האימון הראשון של התהליך החל ברגל שמאל. למה ברגל שמאל? אספר לכם בשמחה! רציתי להוכיח למאמן האישי שלי, עידו, שלמרות שאני אדם שמן, אני יכול ללכת מאוד מהר. בתחילת התהליך עידו היה מאוד סקפטי לגביי ורציתי להוכיח לו שאני לא רק דיבורים.
מאת: תומר י’ – לקוח המתאמן עם מאמן מצוות גוף1 (לפני ואחרי ירידה של קרוב ל 25 ק”ג)
לדאבוני נקעתי את הקרסול, אם זכרוני אינו מטעני באותו רגע עידו עצר את האימון. עידו הושיב אותי ובדק שאני בסדר ולא נגרם שום נזק לי או לקרסול. הוא גם דרש שנפסיק את האימון ונחזור הביתה, אבל אני, שהייתי מאוד נחוש בדעתי, התעקשתי להמשיך באימון למרות הכאבים. היום בראייה לאחור אינני מתחרט על מעשה זה כי זה רק חיזק אותי, את הנחישות ואת כוח הרצון שלי.
מרגע זה הבנתי שהתחלתי תהליך פנימי ביני לבין עצמי והוא:
בניית הנחישות וכוח הרצון !
יש פתגם צה”לי די מוכר האמת המלווה אותי מאז שירותי הצבאי: “קשה באימונים – קל בקרב” ואם רוצים אז הכל אפשרי.
חשוב שתבינו שנחישות וכוח רצון לא נבנים בין-לילה. אני חושב שמה שהמחיש זאת עבורי הכי טוב היה המקרה שהתרחש באימון הראשון שלי. זה הראה לי שאני אדם מאוד נחוש ובעל כוח רצון מטורף ואם אני רוצה משהו, אני אשיג אותו – בכל דרך אפשרית, כאדם אשר דבק בדעותיו ובמטרותיו.
“מטרת העל” מתחילת התהליך הייתה לנצח את המקרר, בכל מחיר.
משימה קטנה ממני: נסו לשחזר ולחשוב.. היכן עוד בחייכם היה כבר מצב כזה שבו הייתם “אמורים” לוותר ובכל זאת המשכתם? את אותו הכוח תוכלו לרתום גם להשגת מטרות בכושר והרזיה !
בחלומות הכי פרועים שלי לא חלמתי שאצליח לנצח ולנטוש את “החבר הטוב והישן” – המקרר, ולומר לעצמי : “תומר המקרר הוא לא חבר, אלא רק מקום לאחסון אוכל בלבד. וכשאתה עצוב , מתוסכל או גם שמח, תעשה משהו אחר ומועיל. במקום ללכת אליו ולפרק את כולו “.
במהלך שמונת החודשים האחרונים לימדתי את עצמי שבמקום ה”חבר הישן והטוב” -המקרר, ישנם חברים טובים לי יותר. לא רק מקרים אלו עזרו לי בבניית הנחישות וכוח הרצון. צריך להבין גם שבמהלך הדרך היו רגעי משבר שבהם נבחנת הנחישות וכוח הרצון בלא לעצור ולהמשיך למרות שישנו משבר באמצע.
במקום ללכת ולאכול אוכל לא בריא – אפשר ועדיף להחליפו באימון ריצה בפארק, רכיבה על אופניים או החלקה על הרולר. אלה מכם הסקפטיים שבעודף משקל כבר זמן רב, אל תגידו לי “אני יודע שאפשר”, לכו תעשו את זה ותפסיקו להאשים את כל העולם, זה עובד וזה אפשרי !
אני רוצה לפנות אל אלה מכם שבעודף משקל ולציין שלדעתי, הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות לעצמכם – הוא להפריע לאלה שיכולים לעזור לכם, בין אם זה מאמן הכושר האישי שלכם שלכם או הדיאטנית שלכם וכשאתם אומרים “אי אפשר”, “אני כבר יודע את זה”, “זה לא עובד”, “אני שונה” .. אתם פשוט דוחפים את עצמכם עמוק יותר ויותר אל הבור הזה, אל צורת המחשבה הזאת שנקראת – “להיות שמן”.
“מה שבאמת נותן לי את הכוח תמיד להמשיך זה דבר שבחיים לא חלמתי שיקרה –
הירידה במשקל עצמה ! “
כשאני נשקל, או כשעידו מודד אותי, ברגע שאני מסתכל על המשקל ומבין שירדתי עוד מספר ק”ג או לחילופין שאני נמדד ויורד עוד מס ס”מ מהיקף המותניים שלי – אלו הדברים הקטנים שנותנים לי את הכוח להמשיך וכוח רצון ונחישות יותר גבוהים.
לא רק זה, אלא גם התיעוד של התהליך נותן המון מוטיבציה !
מי מכם שלא ראה את הפוסט הקודם שלי יכול עכשיו לקרוא וגם לראות סרטון שמתעד חלק מהאימונים ! לצפייה בפוסט עם הסרטון לחץ כאן עכשיו (ואחר כך חזרו וסיימו לקרוא! 🙂
יתרה מכך, היו עוד אתגרים במהלך הדרך שוודאי כולכם מכירים: ארוחות חג משפחתיות, ארוחות שישי כשעל השולחן מכל טוב ואני דבק בתפריט התזונה שלי ואוכל לפיו. אני עושה זאת לא רק כדי שלא להתפתות ולהמשיך לאכול אוכל לא בריא, אלא גם כדי להוכיח לעצמי: “אתה חזק ונחוש ולא מתפתה לאכול ולגעת בזה”.
התוצאות שתשיגו הן המוטיבטור הכי גדול להמשך ההצלחה, אבל חייבים להתחיל ממקום כלשהוא! רוב האנשים שנמצאים בעודף משקל לא נותנים צ’אנס אמיתי לתהליך.
לסיום אגלה לכם סוד:
בחודשים האחרונים עבדתי ברשת מזון מהיר. ברשת מגיעה לכל עובד ארוחת צוות מאוד לא בריאה ועתירה בשומנים. לא רק שאני לא נוגע בארוחה מכיוון שאני רואה את ה”ג’אנק פוד” הזה במשך כל היום, אלא שאני נגעל. במקום לאכול את ארוחת העובדים אני אוכל סלט או מביא מהבית אוכל בריא.
אני יודע בתוך תוכי שבסופו של דבר זה ישתלם ואני היחיד שיהנה מכך ולא אף אחד אחר מלבדי.
תזכרו! אין תוצאות ללא התמדה, נחישות וכוח רצון!
מוכרח להיות דבר זה או אחר שיניע אתכם ויראה לכם כמה שאתם חזקים, נחושים ומלאי כוח רצון ומשם “השמיים הם הגבול”…
