“המדריכה לפילאטיס אמרה לי שאימון המשקולות יפתח לי שרירים קצרים אבל אימוני הפילאטיס איתה יפתחו לי שרירים ארוכים ויפים”. האם גם לכם אמרו משהו כזה או אולי קראתם איפשהוא..?
בדיוק כמה חודשים לפני כתיבת מאמרון זה פנתה אלינו מתעניינת חדשה לאימוני כושר אישיים. היא מאוד רצתה לחטב את הגוף, לרדת באחוזי השומן ולהיראות “פיט”. רק דבר אחד הטריד אותה. היא ידעה מצד אחד שאימוני הכוח הקלאסיים (משקולות,משקל גוף,רצועות ועוד) הם הדרך הטובה ביותר לעשות זאת ואילו מצד שני, מדריכת פילאטיס הסבירה לה כי “המחיר” שהיא עשויה לשלם הנו “פיתוח שרירים קצרים” וכי לעומת זאת בעזרת אימוני פילאטיס תפתח שרירים ארוכים.
לצערי, אני שומע את המינוח הזה כבר שנים והבעיה היא שהוא מגיע מאנשי מקצוע, חלקם אפילו מובילים בתחומם – בד”כ אני שומע זאת סביב תחום הפילאטיס, יוגה ושיטות נוספות בעלות תכונות דומותזהות. כמו כן המינוחים הללו רווחים גם בקרב מורים ומדריכים מתחומי הריקוד.
האם יש דבר כזה פיתוח של “שרירים ארוכים” ו”שרירים קצרים”?
הדרך הכי טובה לענות על כך היא להבין קודם איך בנוי השריר ו”נתפס” על העצם.
לשריר 2 נקודות פונקציונאליות של אחיזה בעצם (בעזרת גיד). נקודה אחת הינה נקודת ה”תחל” – המקום שממנו השריר “מתחיל”. נקודה שנייה הינה נקודת ה”אחז”. כאמור, האזור שבו השריר נאחז. השריר יודע להתכווץ על פי פקודה שלנו ובכך לקרב את ה”אחז” ל-“תחל” (או הפוך). כך לדוגמא, שריר ה”דו-ראשי זרועי” (שריר ה”יד הקדמי”) שלנו מתחיל בעצם השכם, חולף על פני המרפק ונאחז לבסוף בעצם האמה מלפנים. אז כיווץ של שריר זה יגרום לכפיפה במפרק המרפק (וגם בכתף).
הואיל ונקודת ה”תחל” של השרירי וכן נקודת ה”אחז” – הנן נקודות קבועות על העצם (שנקבעו ביום היוולדנו) הרי שהמרחק הפוטנציאלי ביניהן הוא… קבוע. אז כעת תוכלו להבין כי אורך השריר אינו משתנה. למעשה מכאן ניתן להסיק לגבי מיתוסים נוספים הקשורים לעולם הכושר, הכוח והגמישות אשר בוודאי שמעתם לאורך השנים.
כדי לשנות אורך של שריר צריך לעבור ניתוח והתערבות כירורגית. לא ניתן לשנות את אורך השריר בצורה “טבעית”. לפחות נכון לעכשיו, אין נתונים מדעיים שיכולים לתמוך בכך.
אז מה בעצם הולך כאן? למה מדריכים משתמשים במונחים כאלה?
השימוש במונחים “שריר ארוך” או “שריר קצר” עשוי לנבוע ממספר סיבות :
חוסר היכרות של איש המקצוע עם אנטומיה בסיסית של גוף האדם – ההסתמכות על מונחים שמועברים “מדור-לדור” של מורים להתעמלות, פילאטיס, ריקוד ועוד.. לצערנו זוהי תופעה נפוצה מאוד. לי אישית ידוע כי גם לעצם יום כתיבת פוסט זה (מאי 2019) ישנם תלמידים בקורסי פילאטיס אשר שומעים זאת ממדריכים בקורס (הערה: אין סיכוי שהם שומעים זאת מהמורים לאנטומיה בקורס).
התייחסות למבנה גנטי,מראה וההופעה של אנשים – למשל אנשים רזים ו”ארוכים” אשר באופן טבעי לא הצליחו (בשל מבנה גנטי) או לא ניסו לפתח מסת שריר משמעותית, לעתים נתפסים כבעלי “שרירים ארוכים” או ככאלה ש”פיתחו” שרירים ארוכים. במציאות, הם מעולם לא השפיעו על אורך השרירים של עצמם באימון או מניפולציה כלשהיא (השרירים של אדם גבוה, אבסולוטית, ארוכים יותר משל אדם נמוך יותר). אדם רזה וחטוב אשר אינו “נפוח” נראה כ”בעל שרירים ארוכים” פעמים רבות.
בילבול עם מונחים מקצועיים מעולם הגמישות – ידוע שניתן לשפר גמישות (טווח תנועה) במפרק. שיפור טווח התנועה מתאפשר הודות למנגנונים נוירולוגיים המאפשרים לשריר לפעול בטווח תנועה רחב יותר ולהמתח (למשל היכולת לבצע שפגט). זהו שינוי קלאסי בגמישות. בנוסף שיפור טווח התנועה במפרק יכול להתאפשר עקב התערבות במבנה הגרמי של המפרק (מבוצע במסגרת ניתוח) הכולל שינוי בקפסולה, גידים ורצועות. לעתים פגיעה במפרק כוללת מתיחה של רצועות אשר אינן אלסטיות ומפרק “גמיש” יותר שלא לצורך ולמעשה בלתי-יציב.
אם כך ביכולתנו להשפיע על השרירים בדרכים שונות בעצמנו. נוכל להתאמן באימוני כושר בכדי לחזק את השרירים ולגרום להיפרטרופיה (גדילת מסת השריר והיקפו). נוכל לבצע אימוני גמישות על מנת לאפשר לשריר להימתח ולהגדיל את טווחי התנועה. נוכל גם לעשות את שני הדברים יחד! להיות שריריים ומאוד גמישים (כמו מתעמל מכשירים). אפשר להיות “שרירן” שהוא גם גמיש מאוד.
אימון משקולות לא מקצר שרירים. באופן דומה, אימון פילאטיס – לא מאריך שרירים.